שיר מס' 9 / שמעון בוזגלו

אַחֲרֵי הַקְּרָב, כְּשֶׁאָנוּ חוֹזְרִים לַמַּאֲהָל וְלַסְּפִינוֹת הַגֶּבֶר שֶׁבָּנוּ לֹא נָח. הַגֶּבֶר שֶׁבָּנוּ הוּא כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ, יוֹשֵׁב עַל כְּתֵפֵינוּ וְעִם כַּפּוֹתָיו הַשְּׂעִירוֹת טוֹפֵחַ עַל עֵינֵינוּ, מוֹשֵׁךְ מִפִּינוּ נְבִיחוֹת קְצָרוֹת וְקָשׁוֹת שֶׁאֵין בָּהֵן טִפָּה מִן הַצֶּבַע שֶׁל יִלְלוֹת הַתַּנִּים עַל הַר אִידָה. גַּם הַטְרוֹיְאָנִים שׁוֹמְעִים. מִתַּחַת לִשְׁמֵי הַכּוֹכָבִים הֵם נִשְׁעָנִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן - נוֹתְנִים אֶת פְּנֵיהֶם לְרוּחַ הַיָּם, אֶת כִּתְפֵיהֶם וְצַוָּארָם לָאִשָּׁה, וְהַיְּלָלוֹת, כְּמַנְגִּינַת כִּסּוּפִים רְחוֹקָה, מְלַוּוֹת אוֹתָם, לְאַט, לַמִּטָּה.