(42) / תמיר להב-רדלמסר כָּךְ נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה: כָּבַשְׁנוּ אֶת נְמַל עָדַבִּיָה. עָצַרְנוּ עַל מֵזַח הַבֶּטוֹן וְהַפְסָקַת הָאֵשׁ נִכְנְסָה לְתָקְפָּהּ. כִּבִּינוּ מָנוֹעַ, יָצָאנוּ מִבֶּטֶן הַנַּגְמָ"שׁ וְהֵסַרְנוּ קְסָדוֹת. הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים, הַיָּם הָיָה רָגוּעַ, הָאֶגְזוֹזִים לֹא פָּלְטוּ עָשָׁן. יָשַׁבְנוּ עַל סִפּוּן הַנַּגְמָ"שׁ וְהִבַּטְנוּ בַּיָּם הָאָדֹם. סְפִינָה מִצְרִית אִמְּצָה מְנוֹעִים וְנִסְּתָה לַחְמֹק לַיָּם הַפָּתוּחַ. בּוּם בּוּם בּוּם. פִּגְזֵי הַטַּנְקִים הִשִּׂיגוּ אוֹתָהּ. הַסְּפִינָה טָבְעָה וּמַלָּחֶיהָ נֶהֶרְגוּ כֻּלָּם. הִבְעַרְנוּ אֵשׁ וְחִמַּמְנוּ מַיִם לְקָפֶה. עִמָּנוּאֵל הִתְיַשֵּׁב וְאָחַז בְּיָדִי.