(39) / תמיר להב-רדלמסר כַּחֲצִי שָׁנָה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה יוֹנִי הִצִּיעַ שֶׁנִּסַּע לְבַקֵּר אֶת יוֹסִי. יוֹסִי אִישׁ חָכָם וְחָבִיב. לָקַחְתִּי מְכוֹנִית וְהִסַּעְתִּי אֶת יוֹנִי. הוּא בִּקֵּשׁ לִנְהֹג. יוֹנִי אִישׁ מַצְחִיק וְעִוֵּר. הוּא הָיָה פִּקֵּחַ עַד אֶמְצַע הַמִּלְחָמָה. נָסַעְנוּ צָפוֹנָה וְחָנִינוּ בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה שֶׁל הַקִּבּוּץ. הַדְּשָׁאִים הָיוּ יְרוּקִים. שְׁבִילֵי הַבֶּטוֹן נְקִיִּים, הָאֳרָנִים מְצִלִּים, לֹא הָיָה חַם מִדַּי, לֹא קַר מִדַּי. לְרֶגַע נֶהֱנֵיתִי מֵהַשַּׁלְוָה וּמֵהָרוּחַ. אִישׁ לֹא נִרְאָה בַּחֲצַר הַקִּבּוּץ. הַיְּגֵעִים נָחוּ. רָאִינוּ אֶת יוֹסִי, מֵרָחוֹק, יוֹשֵׁב עַל מַדְרֵגוֹת הַצְּרִיף. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ, חָלַץ נַעֲלַיִם, קָם מִמְּקוֹמוֹ וּפָרַשֹ יָדַיִם. הֵסֵב פָּנָיו וּבָרַח לַשָּׂדוֹת.