מַס. 382/ ג'ון ברימן

בַּלְּוָיָה שֶׁל הֶנְרִי שֶׁיִּפֹּל מַשֶּׁהוּ בְּסֵדֶר: שֶׁלֹּא יַכְנִיסוּ אֶחָד שֶׁדָּבָר יֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר, שֶׁהַנִּגּוּן יִהְיֶה עַתִּיק וּמְדֹרָג שֶׁהַקּוֹלוֹת רְצִינִיִּים אֲבָל מַצַּב-רוּחַ כֻּלָּם מְאֻפָּק, מְאֻפָּק. עַד שֶׁהָרַקְדָנִית תָּבוֹא בְּשִׂמְלָה קְצָרָה קְצָרָה שֵׂעָר פָּרוּעַ אָרֹךְ שָׁחוֹר, כֵּהוֹת כֵּהוֹת זְגוּגִיּוֹתֶיהָ, מַפְנָה פָּנִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, חִוָּרוֹן וּמוּזָרוּת, שֶׁהַנִּגּוּן מִשְׁתַּנֶּה ל-"תְּנִי!" ו "אַוּוּ!" וְאֵיךְ! אָז הַנִּגּוּן מִשְׁתַּנֶּה, וְהִיא בּוֹעֶטֶת אֵבֶר אֲחוֹרַנִּית, עַל קְצֵה-אֶצְבַּע, עוֹשָׂה פִּירוּאֶטָה, חוֹפְשִׁיָה לְנִגּוּן דּוֹפֵק, וְשָׁטָה, וְצוֹלֶלֶת, פִּתְאוֹם הִיא חוֹזֶרֶת לָעַלִּיזוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הָאֵרוּעַ, עִם יֵאוּשׁ וְשִׁגָּעוֹן, מִתְפַּתֶּלֶּת, שֵׁד-מִשַּׁחַת, מְעִיפָה עַל הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ רֶגֶל, עוֹשָׂה קִדָּה, הַכֹּל בְּסֵדֶר, הִיא רוֹקֶדֶת אֶת הֶנְרִי הָלְאָה מִכָּאן. מתוך "שירי חלום" בתרגומו של אריה זקס (הוצאת מסדה 1978)