עיר השיר, שני אנשים / גבריאל פרייל

הַיֶּלֶד חָזַר לְאָתוּנָה אָבִיו תָּקוּעַ בַּמִּטְבָּח זָעוּם, סְמִיךְ גַּבּוֹת וּמְשֻׂפָּם הוּא מְצַעֵר עַצְמוֹ עַל גִּילוֹ הַמִּתְעַבֶּה וְעַל שֶׁנִּמְנָע מִמֶּנּוּ לַחֲזֹר כְּמוֹ הַלָּקוֹחַ שֶׁלּוֹ הָאָנִין דַּק גַּבּוֹת וּמְקֹרָח שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ גּוֹמֵר עִם הַקָּפֶה וְהָעוּגָה וְעִם גִּילוֹ שֶׁבְּעֶצֶם לְעוֹלָם אֵינוֹ זָז רַק בַּשִּׁיר הוּא מוֹצֵא אֶת עִירוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מַלְבִּינָה כְּאָתוּנָה הִיא מִשְׁתַּלְהֶבֶת בִּירוּשָׁלַיִם. וְכָךְ מִפַּעַם לְפַעַם הוּא נִרְגָּע. מהספר חמישים שיר במדבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1985