(15) / תמיר להב-רדלמסר הַמִּישׁוֹר הָרָחָב הוּצַף בְּאוֹר צָהֹב דָּהוּי. דָּבָר לֹא זָז. כִּבִּינוּ מְנוֹעִים וְהִקְשַׁבְנוּ. דִּמְמַת מָוֶת. נִרְגַּעְנוּ. יָרַדְנוּ מֵהַנַּגְמָ"שִׁים וּמָתַחְנוּ רַגְלַיִם, יָדַיִם, גַּב, פָּתַחְנוּ מֵימִיּוֹת וְשָׁתִינוּ. מִישֶׁהוּ קָפַץ לְתוֹךְ מַחְפֹּרֶת רְדוּדָה, הִפְשִׁיל מִכְנָסָיו וְהִתְכּוֹפֵף. וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וַאֲנִי. כָּל הַפְּלֻגָּה כָּרְעָה בַּמַחְפֹּרֶת מִכְנָסֶיהָ מְשֻׁלְשָׁלִים. שְׁלֹשָה חַיָּלִים מִצְרִיִּים יָצְאוּ פִּתְאוֹם מִשּׁוּחָה סְמוּכָה וְהֵחֵלּוּ לָרוּץ מַעֲרָבָה. הוֹצֵאנוּ אֶת קְנֵי הָרוֹבִים מֵעַל לַמַּחְפֹּרֶת. שְׁנַיִם נֶהֶרְגוּ מִיָּד. הַשְּׁלִישִׁי רָץ עוֹד עֲשָׂרָה מֶטְרִים וְנָפַל גַּם הוּא.