מַס. 14/ ג'ון ברימן

הַחַיִּים, חֲבֵרִים, מְשַׁעֲמֵם. אָסוּר לְהַגִּיד כָּכָה. בְּכָל זֹאת הַשָּׁמַיִם מַבְרִיק, הַיָּם הַגָּדוֹל מִתְגַּעְגֵּעַ, אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ מַבְרִיק, מִתְגַּעְגֵּעַ, וְחוּץ מִזֶּה אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה לִי בְּתוֹר יֶלֶד, (חוֹזֵר וָשָׁב) אֲפִלּוּ פַּעַם לְהוֹדוֹת שֶׁמְּשַׁעֲמֵם אוֹמֵר שֶׁאֵין לְךָ עֹשֶׁר רוּחָנִי. אָז אֲנִי חוֹשֵׁב עַכְשָׁו אֵין לִי עֹשֶׁר רוּחָנִי, כִּי אֲנִי מְשַׁעֲמֵם לִי כָּבֵד. אֲנָשִׁים מְשַׁעֲמֵם לִי, סִפְרוּת מְשַׁעְמֵם לִי, בְּיִחוּד סִפְרוּת גָּדוֹל, הֶנְרִי מְשַׁעֲמֵם לִי, עִם הַבְּעָיוֹת וְהַצָּרוֹת גָּרוּעַ כְּמוֹ אֲכִילֶס שֶׁאוֹהֵב אֲנָשִׁים וְאָמָּנוּת גִּבּוֹרִים, שֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי. וְהַגְּבָעוֹת הַשְּׁלֵווֹת, וְגִ'ין, נִרְאִים כְּמוֹ מִטְרָד וְאֵיכְשֶׁהוּ כֶּלֶב לָקַח אֶת עַצְמוֹ עִם הַזָּנָב רָחוֹק מִפֹּה לְתוֹךְ הָרִים אוֹ יָם אוֹ שָׁמַיִם, וְהִשְׁאִיר מֵאֲחוֹר: אוֹתִי, כִּשְׁכּוּשׁ. מתוך "שירי חלום" בתרגומו של אריה זקס (הוצאת מסדה 1978)