מַס. 134/ ג'ון ברימן

חוֹלֶה בְּ- 6 וְחוֹלֶה שׁוּב בְּ- 9 זֶה הָיָה בֹּקֶר יוֹם שֵׁנִי הַשָּׁפוּף שֶׁל הֶנְרִי אוֹי. בְּכָל זֹאת הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַרְצוֹת. הֵם חִכּוּ לוֹ, הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ, לְהֶנְרִי הַמֻּכֶּה שֶׁיָּקוּם וְיָבוֹא שׁוּב עוֹד פַּעַם אֲבוֹי וְאוֹי. הֵם תֵּאֲרוּ שֶׁהוּא אִנְסְטֶלַצְיָה קְבוּעָה אֹם לַבְּרָגִים שֶׁלָּהֶם, מַפְתֵּחַ לַמַּנְעוּלִים הַמְּזֻרְגָּגִים שֶׁלָּהֶם, יוֹם אֶחָד כָּל הָעֵסֶק יִתְפּוֹרֵר עִם רַחֲשׁוּשִׁים שֶׁל אֵשׁ הֵאָבְקוּת עַד גְּמָר, כְּמוֹ שֶׁל שְׁעוֹנִים זְרוּקִים וְאֵיפֹשֶׁהוּ לֹא רָחוֹק אֵיזֶה לֵב שָׁבוּר לְהַשְׂכִּיר. הוּא עִשֵּׁן קֻפְסַת סִיגַרְיוֹת עַד 10 וְהָיָה מוּכָן לָלֶכֶת. יִהְיֶה אֲפָרוֹ צָרוּר, הֶנְרִי הַמִּסְכֵּן, בִּגְלָל כָּל הַגָּאז וְהַחָרָא שֶׁנּוֹשֵׁב דַּרְכּוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים בִּ - 2 שָׁעוֹת, כָּאַב לוֹ הַזָּנָב. הוּא קָם, טוֹב לֵב, וְהוֹפִיעַ. מתוך "שירי חלום" בתרגומו של אריה זקס (הוצאת מסדה 1978)