תְּמוּנַת בַּר מִצְוָה / שי דותן

הִתְקַשַּׁרְתִּי אֶתְמוֹל לְהוֹרַי
וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, הָגִיתִי עִצּוּרִים,
וּתְמוּנוֹת שֶׁרִצְּדוּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה
בָּלְעוּ מִלִּים.

כְּמוֹ בְּגִיל 13 כְּשֶׁעָלִיתִי לַתּוֹרָה
וּמִלּוֹת הַפָּרָשָׁה חָמְקוּ בֵּין שְׂפָתַי.
סִימָנֵי הַהַטְעָמָה אָבְדוּ וְהָאוֹתִיּוֹת
הִלְבִּינוּ עַד שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לִקְרֹא.

אַבָּא אָמַר "קָרָאתָ יָפֶה".
אִמָּא חִבְּקָה חָזָק,
כְּבָר אָז יָדְעָה שֶׁאֶצְטַמְצֵם בֵּין שְׁנֵיהֶם
לִתְמוּנַת בַּר מִצְוָה
וּלְשִׂיחַת טֶלֶפוֹן קְצָרָה,
אַחַת לִשְׁבוּעַיִם.