mm_banner_920x304_21-08-17

הגוף הראשון

יום שלישי 10.10.17, שעה 20:30

התחלה חדשה / חגית גרוסמן

יוֹתֵר מִדַּי עָצְמָה נִבְלְמָה%d7%96%d7%95%d7%90%d7%99-1
בִּדְחִיקָת הַבֶּטֶן פְּנִימָה
תִּעוּב הַיְּרֵכַיִם, בִּזוּי הַזְּרוֹעוֹת.

יוֹתֵר מִדַּי וַדָּאוּת נֶעֶשְׁקָה
בִּשְׁאִיפוֹת אָצֶטוֹן וְלָק
צְבִיעַת הַשֵּׂעָר הַמֻּחְלָק
נִפּוּחַ שַׁדַּיִים בְּסִילִיקוֹן.

דִּמַּמְנוּ וְצָלַעְנוּ עַל עֲקֵבִים
נִמְחַצְנוּ בְּמָּחוֹךְ וְגַרְבִּיּוֹנִים,
מָדַדְנוּ אֶת אֹרֶךְ הַשִּׂמְלָה,
שָׂרַפְנוּ תָּאֵי מֹחַ עַל עֹמֶק הַמַּחְשֹוֹף.

כָּל הַיְּמָמָה רָאִינוּ עַצְמֵנוּ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ,
רָאִינוּ עַד עִוָרוֹן.

דָּחַסְנוּ אֶת הַבֶּטֶן פְּנִימָה וְחָדַלְנוּ לִנְשֹׁם,
הָיִינוּ יָפוֹת וּשְׂנוּאוֹת עַל עַצְמֵנוּ.
הַכֹּל הָיָה לְמַעַן אַהֲבָה וְלֹא יָדַעְנוּ לֶאֱהוֹב.

חגית גרוסמן, נולדה בשנת 1976 בראשון לציון. שירה הראשון ראה אור בעיתון בית הספר כשהייתה בכיתה א'. מאז היא מכורה לכתיבה. עד כה ראו אור שישה ספרים שכתבה, שלושה ספרי שירה, שני רומנים וספר סיפורים קצרים. את שיריה היא כותבת בעט נובע ובמכונת כתיבה. היא חיה בתל אביב עם המתרגם העורך וחוקר הספרות יהונתן דיין ולהם שתי בנות.

סולידריות לילית / שי דותן

ירושלים ישנה ואני ער.%d7%a9%d7%99-%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-5
לא רק אני, גם השכן ממול,
נשקף בחלון, גז וחוזר,
צופה למגרש החנייה, לכביש
המוביל אליו כצינור חמצן.
לא אדמה אותו לאם סיסרא.
בעידן בו מולכים הניידים
לבטח עודכן במסרון, בשעה
שתשוב אשתו המבוששת.
ולי אין שיר לכתוב, אשתי
וילדיי שמוטים על מיטתם.
כמו סיגריה נושקת לסיגריה
אדליק אור בחלון, אכין
קפה, אחכה עם השכן.

 

שי דותן, נולד בשנת 1969 ומתגורר בירושלים. פרסם ארבעה ספרי שירה. "על קצה המותר" הוצאת עם-עובד 2005 (זכה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים, תשס"ה), "אחר כך אני מוחק", 2009, אף הוא בהוצאת עם-עובד, "בוקר", יצא לאור בשנת 2014 בהוצאת קשב לשירה. ספרו האחרון, "הון עצמי" יצא השנה בהוצאת מקום לשירה. שיריו תורגמו לשפות ערבית, אנגלית, גרמנית והונגרית. שי הוא כלכלן בשירות הציבורי ומנחה סדנאות שירה לנוער ולמבוגרים

* / נורית זרחי

הָיְתָה סִבָּה אוֹ שְׁתַּיִם%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%92%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99
שֶׁבִּגְלָלָן לֹא גִּלִּיתִי אֶת אָמֶרִיקָה

פְּרָט לִסְעָרוֹת, לְפַחַד מַיִם עֲמֻקִּים
וּלְמַלָּחִים אֲחָדִים שֶׁנִּשְׁמְטוּ אֶל הָאִיִּים,

פְּרָט לְעַכְבָּרִים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ עַל הַסִּפּוּן
אֵלֶּה הַקְּרוּיִים חֻלְדּוֹת בְּסִפְרוּת רֵאָלִיסְטִית –
פְּרָט לִפְרָטִים קְטַנִּים

תָּמִיד חַשְׁתִּי שֶׁהַסְּפִינָה טוֹבַעַת.
אוּלַי בִּגְלַל זֶה צִדַּדְתִּי
בָּאִינְדְיָאנִים, בַּסְּפָרַדִּים
וְחִלַּקְתִּי שׁוֹקוֹלָד לַכְּלוּאוֹת בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן.

אֲבָל בְּסֵתֶר לִבִּי גַּם אֲנִי חָמַדְתִּי אֶת זְהַב קָחָמַלְקָה
גַּם אֲנִי חָלַמְתִּי לְגַלּוֹת אֶת הָאֲרָצוֹת הַמֻּפְלָאוֹת
כְּמוֹ שֶׁגִּלִּיתִי אֶת הַגָּלוּי –
כְּשֶׁמְּאֻחָר כְּבָר –
וַאֲנִי פֹּה.

נורית זרחי, נולדה בירושלים, גדלה בקיבוץ גבע, למדה באוניברסיטת תל אביב ספרות ופילוסופיה, לימדה כתיבה יוצרת באוניברסיטאות ובחוגים שונים, אם לשתי בנות, סבתא לשישה נכדים, כתבה ספרים רבים וזכתה בפרסים רבים.

אני חוזרת אל מאי 1937 / שרון אולדס

מאנגלית: שירה סתיו

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם עוֹמְדִים בְּשַׁעֲרֵי הַקּוֹלֶגִ'ים שֶׁלָּהֶםhqdefault-1
אֲנִי רוֹאָה אֶת אָבִי מְהַלֵּךְ
מִתַּחַת לְקֶשֶׁת הָאוֹכְרָה, הָעֲשׂוּיָה אֶבֶן חוֹל, הָאֲרִיחִים
הָאֲדֻמִּים מַבְהִיקִים מֵאֲחוֹרֵי רֹאשׁוֹ כְּמוֹ
טַסִּיּוֹת דָּם מְעֻקָּמוֹת, אֲנִי
רוֹאָה אֶת אִמִּי מַחְזִיקָה כַּמָּה סְפָרִים קַלִּים עַל יְרֵכָהּ
עוֹמֶדֶת לְצַד עַמּוּד עָשׂוּי לְבֵנִים זְעִירוֹת, וּמֵאֲחוֹרֶיהָ
שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַמְחֻשָּׁל, עֲדַיִן פָּתוּחַ, חֻדֵּי הַחֶרֶב
בִּקְצוֹתָיו שְׁחוֹרִים בָּאֲוִיר שֶׁל מַאי,
הֵם עוֹמְדִים לְסַיֵּם אֶת לִמּוּדֵיהֶם, הֵם עוֹמְדִים לְהִתְחַתֵּן,
הֵם יְלָדִים, הֵם טִפְּשִׁים, הֵם יוֹדְעִים רַק שֶׁהֵם
חַפִּים, לְעוֹלָם לֹא יִפְגְּעוּ בְּאִישׁ.
אֲנִי רוֹצָה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וְלוֹמַר, עִצְרוּ,
אַל תַּעֲשׂוּ אֶת זֶה – הִיא הָאִשָּׁה הַלֹּא נְכוֹנָה,
הוּא הַגֶּבֶר הַלֹּא נָכוֹן, אַתֶּם תַּעֲשׂוּ דְּבָרִים
שֶׁאַתֶּם לֹא מַעֲלִים עַל דַּעַתְכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ אֵי פַּעַם,
אַתֶּם תַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לִילָדִים,
אַתֶּם תִּסְבְּלוּ בִּדְרָכִים שֶׁעֲלֵיהֶן מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם,
אַתֶּם תִּרְצוּ לָמוּת. אֲנִי רוֹצָה לָגֶשֶׁת
אֲלֵיהֶם בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁל מַאי וְלוֹמַר זֹאת,
פָּנֶיהָ הָרְעֵבִים הַיָּפִים הָרֵיקִים מִסְתּוֹבְבִים אֵלַי,
גּוּפָהּ מְעוֹרֵר הַחֶמְלָה, הַיָּפֶה, הַלֹּא נָגוּעַ,
פָּנָיו הַיְהִירִים הַיָּפִים הָעִוְרִים מִסְתּוֹבְבִים אֵלַי,
גּוּפוֹ מְעוֹרֵר הַחֶמְלָה, הַיָּפֶה, הַלֹּא נָגוּעַ,
אֲבָל אֲנִי לֹא עוֹשָׂה אֶת זֶה. אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת. אֲנִי
מְרִימָה אוֹתָם כְּמוֹ בֻּבּוֹת נְיָר זָכָר וּנְקֵבָה
וְחוֹבֶטֶת אוֹתָם זֶה בָּזֶה
בַּיְרֵכַיִם כִּשְׁבָבֵי חַלָּמִישׁ, כְּמוֹ כְּדֵי
לְהַתִּיז מֵהֶם נִיצוֹצוֹת, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
תַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, וַאֲנִי אֲסַפֵּר עַל זֶה.

שירה סתיו, משוררת ומתרגמת. מלמדת במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. ספר השירים שלה "לשון איטית" ראה אור בשנת 2012 בהוצאת "דביר". הספר "קרקעית חיינו" מאת המשוררת שרון אולדס ראה אור השנה בתרגומה של שירה בהוצאת "אפיק".

לונא אבו-נסאר

יוצרת,זמרת וגיטריסטית. הוציאה השנה את אלבומה השני "מערבולת \ دوامة" אשר זכה בשבחים ופרגונים. על הבמה תבצע אקוסטית שירים מהאלבום החדש ואלבום הבכורה "אספר לך\احكيلك"